"לשון הקודש המחולנת: העיתונות האורתודוקסית, החינוך היהודי והשפה העברית המודרנית", סקירת הרמב"ם לפילוסופיה ודת 3 (2024): 159־184
עמיתת קורת לפוסט-דוקטורט: ד"ר מירב ראובני
מעמדה של העברית כלשון הקודש הוא בלתי מעורער. עם זאת, מנהיגים, סופרים ורבנים אורתודוקסים לא אימצו עמדה אחידה בנוגע למודרניזציה של השפה, במיוחד בשלביה המוקדמים. למרות זאת, ההתמקדות הגוברת בעברית מצד פעילים לאומיים וציוניים ברוסיה, גרמניה וירושלים הציבה את ההנהגה האורתודוקסית בעמדה מורכבת.
בתחילת המאה העשרים הם הפכו מודאגים יותר ויותר מעליית החינוך העברי המודרני, שנתפס בעיניהם כאיום על מערכת הערכים המסורתית. בהתנגדותם לידע חילוני ולהוראה לאומית, הם מצאו את עצמם במאבק עם השפה העברית עצמה. העיתונות האורתודוקסית מתחה ביקורת על ההבראיסטם, והאשימה אותם בהעלאת השפה למעמד מופרז, מעל ערכים מסורתיים אחרים.
לקריאת המאמר המלא, עיברו לגירסה האנגלית של העמוד.
